מאמרים מקצועיים

"אנחנו רואים יופי כשאנחנו פנויים לראות יופי. וכשאני פנוי ליופי, אולי אני יכול להיות פנוי ליופי הפגום, הבלתי מושלם שלי, של אחרים, של החיים." חשוב לי היופי. אני הולך הרבה

האדם מרגיש שהוא בקצה של שרשרת-המזון, או בכלל מחוצה לה. אבל  יחסי ההזנה בטבע מורכבים, עשירים ומגוונים, וגם אנחנו חלק מהם כי גם אנחנו חלק מהטבע. הים עלה במהלך הלילה.

זה לא שכבר הגיע הקיץ, אבל נגמר האביב. כן, יש עוד פריחות בחורש ובצדי הדרכים, גזר וחוטמית על עמודי פריחה גבוהים, אחירותם ובעצם עוד רבים אחרים. ובכל זאת זה כבר

"הרוח היא המורה הרביעית שלי. הרוח נעה ללא הפסק, מלטפת פרחים וקוצים ביד שווה. ועדיין, היא לעולם לא נקשרת באובייקטים בהם היא נוגעת" הטקסט הודאנטי  "24 המורים של דטאטריה" עלה

״שהעולם מדבר ואין קמצוץ של טעם, או צבע, או ריח, שאינו חלק מן הדיבור הזה, שאליו אפשר להתוודע באופן אישי אם רק מסכימים להרפות לרגע מן האשליה שהעולם דומם,  וששתיקתו

אגל טל, העולם אולי רק אגל טל ועדיין- ועדיין- שיר ההייקו הזה של המשורר היפני איסה, נכנס לי ללב לפני שנים רבות ומלווה אותי מאז. השיר הזה הוא למעשה שיר

זה אולי ישמע לכם מוזר, אבל לפני כמה חודשים, כששהיתי לבדי בטבע, שוחחתי עם עץ. ליתר דיוק, שאלתי אותו שאלה. שוטטתי במטע הזיתים העתיק שהתפרא, ומשהו משך אותי לעץ המסוים

האושר הוא מעבר למחשבה ולזמן, אבל המיינד מנסה להסביר אותו בכלים שהוא מכיר וכך לנכס אותו. אני יושב על מגבת בחוף, עדיין רטוב מהמיים החמימים של הים. הרוח נושבת ומלטפת,

היום, בסשן של מקלחת יערות כשהתכנסנו במעגל, מישהי אמרה שראתה צמח מטפס על איזה שיח גדול, ועל הצמח המטפס קורי עכביש. ונראה לה שהם כולם בסדר עם זה, כלומר אחד