האדם מרגיש שהוא בקצה של שרשרת-המזון, או בכלל מחוצה לה. אבל יחסי ההזנה בטבע מורכבים, עשירים ומגוונים, וגם אנחנו חלק מהם כי גם אנחנו חלק מהטבע.
הים עלה במהלך הלילה. הסערה פולטת החוצה גושי אצות, אריזות פלסטיק וגולשי-גלים שהשכימו קום. גם גיטרן אחד גדול, "כריש חול," נפלט ושוכב מת, חיפושיות זעירות יוצאות ונכנסות מחורי הסינון הצמודים לעיניו. הוא נראה שלם וחיוני, אבל הפירוק שלו למעשה כבר החל. הגלים הציפו אזורים נמוכים בחוף ועופות-המים באים במאות. מהחופיות והביצניות הקטנטנות ועד הארנריות השמנמנות, שחפית-הים ואפילו השחפים שנראים ענקיים, ארוכים ולא קשורים. כולן, מלבד השחפים, מנקרות ומזיזות בוץ, אוספות סרטנים זעירים ותולעים, יצורים שחיים בחול ויצורים שהגלים הביאו. דייגים בסירת דייג מג'יסר א-זרקא, שיצאו למרות הסערה, מוותרים על הניסיון לצמצם את הרשת ולאסוף את הדגים שהסתבכו בה: הגלים פשוט חזקים מידי. הם יבואו שוב כשהים ירד קצת, יאספו את הדגים, ימכרו מה שאפשר ויאכלו את היתר.
האדם מתאר לעצמו את יחסי ההזנה בעולם כפירמידה שהוא ניצב בראשה, או שרשרת שהוא ניצב בקצהה, אם לא בכלל מחוצה לה. אנו הרי מגדלים לעצמינו את המזון, כביכול מחוץ למערך התנאים והנסיבות הבלתי-צפוי של הטבע. את החיות הגדולות והמסוכנות השמדנו ברובן, או הנחנו להן לשרוד במקומות מרוחקים שלא יאיימו עלינו, על שדותינו, על עדרינו. אלא שמארג המזון בטבע אינו דומה לשרשרת או לפירמידה. הוא אינו הירארכי, הוא מורכב בהרבה ודומה למעגלים רבים השלובים זה בזה. וגם מקומו של האדם לא נפקד מהמערכת הזאת. בכל רגע, תאי-עור מתים ונושרים מאיתנו, נאכלים על ידי קרדיות אבק ויצורים אחרים. כינים, יתושים ופשפשים מתקיימים על חומרי ההזנה שבדם שלנו, וטפילים אחרים מתקיימים במעיים שלנו, ברגליים, בריסים ובמקומות אחרים. חצי התאים בגוף שלנו הם למעשה חיידקים, רובם חיוניים לנו ואחרים אולי אוכלים אותנו לאט-לאט. אנחנו אוכלים יצורים אחרים, אבל זה לא מסתיים כאן: האוכל שלנו מזין גם טפילים שבתוכנו, ובעקיפין גם את כל היצורים שניזונים מהפרשות שונות ותאים מתים. בישראל, למרות שאנחנו לא רוצים לחשוב על זה, האוכל שלנו מושקה ומוזן במים שהועשרו במקלחות ובתאי-השירותים שלנו.
יחסי ההזנה בטבע מורכבים, עשירים ומגוונים. אנחנו חלק מהם, כי גם אנחנו חלק מהטבע. כשנמות, יתפרק הגוף שלנו בעזרת יצורים אחרים למרכיביו הבסיסיים, אבני הבניין של החיים כולם. ובינתיים, אולי נוכל לראות את עצמינו לא כל-כך שונים, לא כל-כך נפרדים, קשורים ביחסי תלות והזנה הדדית עם כל היצורים החיים, עם כל הדברים.
כתב: ליאור בנתור