"הרוח היא המורה הרביעית שלי. הרוח נעה ללא הפסק, מלטפת פרחים וקוצים ביד שווה. ועדיין, היא לעולם לא נקשרת באובייקטים בהם היא נוגעת"
הטקסט הודאנטי "24 המורים של דטאטריה" עלה כנראה על הכתב סביב המאה ה-8 לספירה בהודו. הוא מהדהד לי חוויות ותובנות שהיו לי ולאחרים במקלחת-יער. בין השאר, עברתי עם מקלחת-יער תהליך של מודעות להעדפה וריכוך שלה:העדפת החי והירוק על פני המת והמצהיב, העדפת השפע והפריחה של האביב על פני הצחיחות והצימאון של הקיץ, או העדפת האלונים והאלות על פני האורנים ה"זרים" והבלתי אכילים. עם הקבלה הבלתי-מפלה וטיפוח קשר ושייכות עם כל האספקטים של הטבע, אפשר להתחיל לקבל ולאהוב גם את כל האספקטים והביטויים של עצמינו שיותר קשים לעיכול.
השיעורים שדטאטריה לומד מהטבע סביבו, כולל מבני האדם, הם רבים ומגוונים, ובעיני נוגעים מאוד וצלולים. תרגמתי את זה מהתרגום האנגלי של Pandit Rajmani Tigunait. אני מביא כאן רק את הפתיחה ואת שבעת המורים הראשונים. בהמשך אביא את שאר הטקסט. זה הולך כך:
"כשהמלך של אחת הארצות השכנות פגש את דטאטריה, הוא הבחין מייד בשמחה הספונטנית שקורנת ממנו. המלך פנה אל דטאטריה וביקש לדעת מה הסוד של אושרו ומה השם של המורה שלו.
דטטריה אמר: אין אדם יחיד שהוא המורה שלי. אף על פי כן, למדתי חוכמה מ-24 בריות, שהן לפיכך המורות שלי. יש הרבה ללמוד מכל אחד, ומכל דבר.
אמא אדמה היא המורה הראשונה שלי. היא לימדה אותי להחזיק באהבה בליבי את כל אלו שרמסו אותי, שרטו אותי ופגעו בי. ממש כשם שהיא נושאת ומזינה גם את אלו שפוגעים בה. היא לימדה אותי לתת גם להם את הטוב ביותר שלי, בזוכרי שהמעשים שלהם הם נורמליים וטבעיים מנקודת המבט שלהם.
המים הם המורה השני שלי. הכוח שלהם מטהר ומכיל חיים. הם מנקים כל מה שהם נוגעים בו ומספקים חיים לכל מי ששותה אותם. מים זורמים ללא הפסק, ואם הם נעצרים ועומדים הם נהיים מעופשים. המשך לנוע, המשך לנוע, זה השיעור שלמדתי מהמים.
האש היא המורה השלישית שלי. היא שורפת הכול, מתמירה אותו ללהבות. היא מכלה עצים מתים, ומפיקה מהם חום ואור. כך, אני לומד לספוג כל מה שהחיים מביאים ולהפוך את זה ללהבה שמאירה את חיי. באור הזה, אחרים יכולים להלך בבטחה.
הרוח היא המורה הרביעית שלי. הרוח נעה ללא הפסק, מלטפת פרחים וקוצים ביד שווה. ועדיין, היא לעולם לא נקשרת באובייקטים בהם היא נוגעת. כמו הרוח, למדתי לא להעדיף פרחים על פני קוצים, או חברים על פני אויביים (foes) . כמו הרוח, אני מבקש לגעת בהכול מבלי להיצמד ולהקשר לשום דבר.
השמיים הרחבים והחובקים-הכל, הם המורה החמישי שלי. בשמיים יש מקום לשמש, לירח ולכוכבים ובכל זאת הם נותרים רחבים, בלתי נגועים ובלתי מוגבלים. אולי אפשר שכמו השמיים, אהיה רחב מספיק בכדי להכיל את כל המנעד של החוויה האנושית, ועדיין להישאר בלתי מוגבל וחופשי.
המורה השישי שלי הוא הירח. הירח תמיד שלם, אך נראה לנו כמתמלא ומחסיר כל הזמן. מלצפות בירח למדתי שצמיחה ושקיעה, עונג וכאב, הצלחה וכישלון- כול אלו אינם אלא מופעים שונים של החיים. בעוברי דרכם, אינני מאבד קשר עם העצמי האמיתי שלי.
המורה השביעית שלי היא השמש. בקרניה החמות, השמש מושכת מים מהכול, מתמירה אותם לעננים, ואז מחלקת אותם ללא אפליה כגשם. הגשם יורד על יערות, הרים, עמקים, מדבריות, אוקינוסים וערים. כמו השמש, למדתי לאסוף ידע מכל המקורות, להפוך אותו לחוכמה שיש בה תועלת, חוכמה שאני חולק מבלי להעדיף או להדיר אף אחד.
תרגום ומבוא: ליאור בנתור