אושר

האושר הוא מעבר למחשבה ולזמן, אבל המיינד מנסה להסביר אותו בכלים שהוא מכיר וכך לנכס אותו.

אני יושב על מגבת בחוף, עדיין רטוב מהמיים החמימים של הים. הרוח נושבת ומלטפת, מביאה צלילים של שחפיות שמחפשות דג אחרון לפני הלילה שמתקרב. השמש כבר שקעה, והותירה אחריה אור כתום-צהוב רך שעוטף עננים רכים באופק ומשתקף בחול הרטוב עם כל גל שנסוג. הגלים איטיים, והולכים ומאטים עוד ככל שהם מתקדמים ופוגשים בחוף, עד שהם נסוגים בצניעות כדי להתערבל בגל הבא שעולה. הכול יפה כל-כך ואני נספג בתוך כל זה- בצלילים, במראות, ברוח המלוחה.

 המיינד, שקולט את תחושת הרווחה הזאת (נקרא לה כרגע: אושר), מנסה להצטרף לחגיגה. הוא רוצה לקחת עליה בעלות, או לתרגם אותה למונחים שהוא מכיר- למחשבות, למדידה והשוואה, לזמן. וכך, עולות מחשבות על איזה שיפור שקורה בחיים, על הצלחה במשהו, על איזו התקדמות שהושגה באיזה תחום, על משהו מספק שהעתיד אמור להביא. 

 אבל האושר לא הגיע משם. באושר שחוויתי שם לא היה זמן. הוא לא היה תלוי בהשוואה בין שני מצבים, או בין שתי נקודות בזמן. אני חושב שלזה התכוון קרישנמורטי שאמר באלף דרכים שונות שמחשבה היא זמן. האושר הוא שונה מסיפוק או משמחה על דברים שהסתדרו כמו שרצינו, או על ציפייה לבאות.  הוא שונה ממחשבה, אפילו מצורות חשיבה חיוביות, חומלות ונדיבות. האושר הוא היטמעות ואחדות ויופי, אבל גם המילים האלו לא מתארות אותו היטב. 

כתב: ליאור בנתור